בת דודתי התגייסה לאחרונה לצבא. כשהיא סיימה את הטירונות והזדמן לנו להיפגש לאחרונה באירוע משפחתי משמח שאלתי אותה על החוויה ואיך היא עברה אותה בשלום.
היא נאנחה וסיפרה לי שהדבר שהכי התגעגעה אליו בטירונות מלבד המשפחה והחבר היה חדר האמבטיה שלה וכל הפינוקים שבו - האמבטיה שאפשר כמעט להירדם בה כשממלאים אותה במים רותחים ופצצת קצף, המראה הגדולה והמרובעת וגם המראה העגולה שלידה, זו עם הקפיץ שאפשר גם לסובב כך שכל נקבובית תיראה בה גדולה כמו השמש, והמגבות הרכות והיבשות, אחת לשיער ואחת לגוף.
את כל אלה לא היה לה בטירונות. המראה, מה לעשות, הייתה קטנה ומוכתמת. והמגבות היו יבשות רק עד כמה שהן הספיקו להתייבש מהאמבטיה של אתמול והייבוש על הכיסא או קצה המיטה.
אז מה עשתה בת הדודה החכמה שלי? כל מה שאפשר כדי שהמקלחת בטירונות תרגיש בכל זאת קצת כמו הבית ומפנקת כמה שאפשר - לקיטבג שלה היא דחסה את מסיכת השיער שהיא הכי אוהבת, זו של AUSSIE שמספיק להשאיר רק 3 דקות (בכל זאת, בזמנים מטכ"ליים מדובר). היא לא שכחה גם את הליפה הרכה והסבון הריחני, ואפילו את נייר הטואלט שלה של לילי - טריפל קומפורט, כן, זה עם כלבלבי הלברדור וכל שלוש השכבות שלו ולמרות כל המקום שהוא תופס בקיטבג, כי לדבריה : "כל כך הרבה מיליארדים לתקציב הביטחון, ועדיין בשירותים שם יש לנו נייר זכוכית במקום נייר טואלט נורמאלי".
אז מה מוסר ההשכל? בכל מקום אפשר להתפנק קצת - פינוק גדול או פינוק קטן. תמיד צריך למצוא מה יהפוך אותך למאושר יותר בנסיבות הקיימות - ולפעול בהתאם. תלמדו מבת דודתי.
ולסיום, דבר הקיטי: הגיע הזמן להחליף את התמונה על האריזה לחתולים. אנחנו יותר חמודים.
